פוסט מפר 35- מזכירה אלקטרונית

בים של עצבות עם גלי דמעות, האנושות ספונה בביתה מלאת חרדות וחששות לעתיד הלא נודע. התקשורת האלקטרונית מנסה להכניס מעט הומור כדי להקל על תחושות אלה.

חברתי שנכנסה לא מזמן אלינו - דיור מוגן - חייבת לסיים את ענייני ביתה הקודם. סגירת חשבונות חשמל, טלפון, מים, ארנונה וכו'.

כל פעם שמטלפנת למקום כלשהו. ראשית שומעת מוזיקה אליה אין לה זמן להאזין. לאחר מכן הקלטה מפנה אותה לכל מיני שלוחות. עד שמגיעה לשלוח הנכונה, עצביה כבר מרוטים. כך מתנהלת התקשורת והיחסים בין העם לבין החברות והמשרדים.

חיברתי פיליטון אודות הנושא ומעלה אותו ומקווה להעלות חיוך על פניכם שימחה במעט את העצבות.

(C)

01-7775438 – טרררר טרררר.

שלום, כאן חברת ביטוח "מרגוע" – אתנו אתה ממש רגוע.

"אפשר לדבר עם מחלקת תביעות?"

לשפה העברית, הקש 1.

"גברת, הרי שמעת שאני מדברת עברית, למה אני צריכה להקיש 1?"

למחלקת ביטוח חיים, הקש 2.

"רגע, חכי רגע, לא צריכה ביטוח חיים, מה אכפת לי מה יהיה איתי בגן-עדן, שם אלוהים ידאג לי, ולמה הקש? למה לא הקישי?, אני גברת, אפשר לקבל את מחלקת תביעות. לפני חודש שברתי את הרגל ומגיע לי פיצוי".

למחלקת תביעות הקש 3.

למחלקת פוליסות הקש 4.

הוי, סוף סוף תביעות, "רגע, איזה מספר? גברת, תעני לי על מה שבקשתי, אל תצווי עלי להקיש כל מיני מספרים, אני אפילו לא מספיקה. שנייה, עוד לא הקשתי 3, מה את מעבירה אותי ל-4 – נדמה לי ש-3 זה מחלקת תביעות".

חזרה לתפריט הקש 9.

"איזה תפריט, מה זו מסעדה? גברת, רק עכשיו גמרתי ארוחת בוקר ואיני רעבה בכלל. אני רוצה את מחלקת תביעות, לא הספקתי, איך אני חוזרת אחורה למספר 3?"

טוב נקיש 9.

לשפה העברית הקש 1.

"תגידי לי, השתגעת, מה את חוזרת על עצמך, הייתי כבר בשפה העברית, את שומעת שאני מדברת טורקית? בטח עברית. אני רוצה את מחלקת תביעות".

טווווו – טווווו – טווווו...

איזה אישה רעה זו, גם לא עונה לי על בקשתי וגם טרקה לי את הטלפון. אני אתלונן בפני הממונים עליה.

01-7775438 – טררר טרררר –

שלום – כאן חברת ביטוח "מרגוע" – אתנו אתה ממש רגוע.

"שלום גבירתי, כבר פעם שנייה שאני מצלצלת ואני מתחננת אל תגידי לי להקיש שוב פעם את כל המספרים. אני רוצה מחלקת תביעות. כל-כך קשה לך להעביר אותי. אני ממש לא רגועה איתכם".

לשפה העברית הקש 1.

היא השתגעה שם. לא מבינה מה שמדברים אליה. שוב ושוב חוזרת על עצמה כמו תוכי. מה אני עושה?

144 – טררר טרררר. מודיעין שלום.

"שלום גבירתי, שלום. רק אל תגידי להקיש כל מיני מספרים. בבקשה תעני לי".

"כן גברתי, מה רצונך?".

"יש לך זמן כמה דקות עבורי. אני אסביר לך את המצב לפני שהשפיות שלי יוצאת לחופשה".

"גברתי, אקשיב לך, רק תעשי זאת במהירות, יש לי עוד הרבה קליינטים".

"תשמעי חמודה. צלצלתי למספר 01-7775438 וישנה שם גברת אחת שמשגעת אותי, כל הזמן אומרת לי להקיש מספרים. אני בכלל לא מספיקה. איך אני אצליח להגיע למחלקת תביעות שלהם. שברתי את הרגל ועכשיו מגיעים לי פיצויים. היו לי המון הוצאות".

"גברתי, עם כל הרצון הטוב אינני יכולה להקשיב לצרותייך. מה את רוצה?

ילדונת, תהיי קצת יותר נימוסית. את משרתת ציבור. וכשהציבור פונה אליך, את אמורה לענות ולהקשיב".

אז איפה הייתי, "כן. היו לי המון הוצאות. נסיעות בטקסי, פיזיותרפיה, עוזרת בית".

"גברתי, עוד כחצי שעה אני גומרת את העבודה. השאירי לי את המספר שלך ואשתדל לעזור לך".

הו, זה כבר נראה אחרת. השארתי את המספר אצלה.

גמרתי לראות את הטלנובלה היומית שלי. נכנסתי למקלחת, הטלפון האלחוטי איתי. ירדתי לשכנה, הטלפון איתי. חזרתי הביתה. אין שום צלצול, מלבד צלצולה של חברתי שרצתה לספר לי על הביקור שלה בקופת חולים. לא נעים היה לי, אבל בעדינות אמרתי לה שאני מחכה לשיחה חשובה.

"אה, לשיחה חשובה, מה כבר בגילנו יכולה להיות שיחה חשובה?" ספרי.

"כן, אני מחכה לשיחה חשובה, ואני לא יכולה לספר, זה דיסקרטי".

ידעתי שלמחרת עם טלפון שבור, יגיע אלי הסיפור הדיסקרטי עם מתובל בתבלינים ולא יהיה בין המילה דיסקרטי ולסיפור שום מכנה משותף.

אף שיחה מ-144 – לא חזרה אלי.

01-5553139 – "הלו דניאלה, את יכולה לעזור לי, אולי תחייגי עבורי את המספר של חברת הביטוח, הם משגעים אותי ומפנים אותי לכל מיני מספרים ואני לא מספיקה לעשות את זה. הגברת שם ממש חוצפנית. גם חוזרת כל הזמן על התפריט שלה שהוא בכלל לא טעים, גם כשאני מדברת אליה בעברית, היא לא מתייחסת, וגם בסוף טרקה לי את הטלפון. גם ב-144 הבטיחו לחזור אלי ואין חוזר".

"אימא, איפה את חיה? את לא יודעת מה זו מזכירה אלקטרונית?"

"באמת דניאלה, בטח שאני יודעת. זו שמדברת כשמחייגים הביתה והבן-אדם איננו, ומשאירים לו הודעה. ראיתי את זה המון בסרטים".

"לא אימא. היום בכל החברות הגדולות, מאחר ויש מספר רב של מחלקות, וכדי לחסוך בכוח אדם, הם פשוט מפנים בצורה אלקטרונית על ידי בקשה להקשה על מספר מסוים".

"את רוצה להגיד לי שלא הייתה שם שום גברת?"

"לא אימא, לא הייתה, רק מזכירה אלקטרונית".

איזה צחוק עשיתי מעצמי, סיפרתי למזכירה האלקטרונית את כל הצרות שלי.

הו, היכן הימים ההם, כשהייתי מטלפנת וגברת נחמדה מיד הייתה עונה לי בקול אנושי ולא בקול מתכתי ומתייחסת לבקשותיי. צריך לרוץ אחרי הקדמה. אם את לא שם – את לא קיימת.