ערב רד
ערב רד
רגעים אחרונים
של מגע זהב
מלטפים פני עייפים
מעמל יומם.
עפעפיהם מורדים
עיניהם טרוטות
מבקשים לשקוע
בעולם חלומות.
ובחלום
הכל ורוד
הכל מאוד
נעים, רגוע,
אין מטר
אין רוח
אין סערה
שלווה שזורה.
גוף נינוח
לצלילי ליל חרישיים
רוויי ניחוחות של
סימפוניית החיים
כבשה תמה
כבשה בודדה טעתה
בדרכה - נקלעה
לעדר זאבים טורפים
צמאי גופה
מורעבי נשמתה
פעתה מֵה מָה
מֵה רוצים – מָה.
אתן לכם גופי
אתן לכם צמרי
רק לא נשמתי
היא שלי.
חושקים הכל
נשפו בקול.
חשבה כבשה
מה לעשות?
מה לעשות?
כיצד אמלט,
פעתה:
עפיפון בשמיים!
זאבים הרימו עיניים,
תפסה רגליים -
ותברח.
סוד נעול
גלי קול עוטפים אוזניי
מענגים חוש שמיעתי
המילים הן סודי
חתומות בכספת זכרוני
מעת לעת מפתח פותח
את ננעל בתוכי
משוחזר ושוב מציף
על נצור בעולמי
הפנימי גדוש בערגה
למתן חיים חדשים
למנגינת המילים.
בלילות לבנים
בלילות לבנים צבועים בבדידות
מצייר בדמיונו על בד חשוך.
גוונים מוזלפים בחריצי קווים
מלוטפים בתשוקת מכחול.
היא איתי
מצָפָה לשזירת עינוגים
חרוזיהם זרועים בנקיקי
מכלול גווה העורג.
ידיו משוטטות בחלל ריק
מהלכות נע ונד
מחבקות אוויר באווירת
תחושה – היא קיימת
בעתיד
בקרוב.
אשליות
בנפתולי מוחי טמונה
תמונה שזורה ממציאות,
רוכבת על סוסה לבנה
צחה רעמתה סמורה,
קשובה לרחשי משעולים
עליהם שועטים סוסים
שחורים, חומים, אפורים,
מרעידים בנפשי נימים
של ציפייה לצבע הלבן
רוכבה יפנה מקום
חיבור לדהירה זוגית
לארמון מוזהב
לסיום אשליות.
ויתור
שוגר אלי שי
בערוב ימיי
מאוד לא צנוע
חושף ערטול גופי
משווע, סופג
ניחוחות אדי
חמדה בודקי
גבולות פעורים.
במעמקי עינוגים
מוטחים פגיונות
שורטי אשליות
חותכים בבשר
רגשות מזויפים
מודחים לדרך
ללא מוצא
אין יעד
אין תכלית
אין התחברות
ממיתים עתיד
של אושר מסב
קורת-רוח.
ויתור.
הקן המתרוקן
גוזלים עפו מקן
הותירו זוג "זקן"
נטושי ציוצים
צלילי נעורים.
קירות מעוטרי
דממה דקה
רוחשים תודה
ליגע באה מנוחה.
אזיקים מוסרים
סורגים מנוסרים
כללי משחק משתנים:
רעבים - אוכלים
עייפים - ישנים
עצובים - מתבדחים
רגועים - משוחחים
מתקשים - תומכים
דלוקים - מתעלסים.
אין מחזיקי נרות
אין מציצים.
זוהי תחילת פריחה
לזוגיות נפלאה.
