לפני שאכתוב על מגוון הפעילויות אצלנו, אספר על הסביבה בה ממוקם הדיור המוגן,
מלבד כל הצרכים, פנימה, להם זקוק האדם, ישנם צרכים חיצוניים הדרושים לחיי יום יום.
יוצאת מהדיור, עוברת גשרון קטן ואני במרכז מסחרי המכיל כ-10 חנויות העונות על צרכי היום.
ליד המרכז תחנות אוטובוסים המסיעים את נוסעיהם למספר רב של יעדים.
מעבר לכביש נמצא פארק מדהים ביופיו. מתחם ענק של מכשירי שעשועים לילדים.
אגם ולידו בית קפה ואולם לתערוכות אמנות מתחלפות.
אנו הדיירים במשך היום בנוסף לכל פעילות הספורט בתוך הדיור, יוצאים לפארק כדי לצעוד באוויר הצח.
עבור הצאצאים הצעירים כייף לבקר בגן החיות. מדי פעם ניגשת לשם ומקשיבה לקולות הילדים המתפעלים מכל אשר רואים מולם.
נזכרתי בסיפור אמיתי שחווינו נכדתי ואני בהקשר לגן חיות זה.
עיזה בפארק ©
כלתי ובני נסעו לחו"ל, והיכן השאירו את ירדן, האוצר שלהם? כמובן אצל סבתא אפרת. הקטנטונת מאוד אהבה להישאר במחיצתי, המון כייף, ממתקים, סרטים, מסעדות, סיפורים.
לעתים היינו מגיעות לפארק שבתמונה. פארק זה הוא עולם של כיופים, נדנדות, מגלשות, וגן חיות ובתוכו בעלי חיים כגון: טווסים, תרנגולות, עזים ועוד.
באחד הביקורים שלנו בפינת החי, ראתה ירדן עיזה ישובה על ברכיה, על ראשה דלי עשוי גומי. שאלה אותי הקטנה בקול רחום:
"סבתא, מה קרה לעיזה, מי שם לה דלי על הראש, מסכנה, בטח כואב לה, אולי נבקש ממישהו שיוריד לה אותו. יכול להיות שבטעות היא הכניסה את הראש לתוכו. מדוע השומרים אחרי שהם מנקים את החצר לא שמים את הדלי במחסן, זה מסוכן, החיות יכולות בקלות להכניס את הראש לדלי, כמו שמזהירים ילדים קטנים גם לא לעשות כך. שאלתי את האדם האחראי על פינת החי, אשר סובב בין בלי החיים והאכיל אותם, מדוע ראשה של העז תקוע בתוך דלי? גם אני לא הכרתי מצב כזה.
השיב האיש וחייך ברוגע למראה פניה הנפולים של ירדן. "ילדתי, הסיפור פשוט. העיזה עברה ניתוח ועל ראשה הונח דלי בצורה נוחה ולא מציקה עד שהמקום יחלים".
ירדן נרגעה וקיוותה כי הפצע יירפא מהר מהר.
לאחר זמן מה, בביקור נוסף בפארק. ברגע שנכנסו , דבר ראשון רצה ירדן לפינת החי, לאותו מקום בו ראתה את העיזה עם הדלי על ראשה. והעיזה לא הייתה.
עם נצנוצי דמעות בעיניה שאלה הקטנה: "סבתא, איפה העיזה, מה קרה לה, האם לא נרפאה?"
שוב נעזרתי במטפל ושאלתיו היכן העיזה עם הדלי. הצביע עליה והוסיף כי הבריאה והדלי הורד מראשה.
ירדן הנה העיזה היא בריאה, את רואה איך היא מתרוצצת בין העזים, אוכלת עשב ירוק.
ירדן כל כך שמחה ומיד פתחה בריצה לעבר הנדנדות ו
המגלשות ובצחוק מתגלגל עלתה על המגלשה וצעקה: "העיזה בריאה, העיזה בריאה".
הסתכלתי בעיניים אוהבות על נכדתי ובלבי המחשבה, איזה לב רגיש לקטנה שלי.