בערב חג הפסח נשלף ממאגר זיכרונותיי ליל סדר, בהיותי קטנטונת, בעוד אבי היה בין החיים (נפטר כשמלאו לי 7).
זיכרון זה נחרט בזיכרוני כאחד הלילות היפים בהם אמי, אבי, שבע אחיותיי, אני ואחי מסובים ליד שולחן החג. מאוד אהבתי לילה זה. הבית מואר באור יקרות. הניקיון הבוהק וריחות המאכלים הטעימים אותם הכינה אמי באהבה. לבושים היינו, עד כמה שאפשר היה, לפחות בבגד אחד חדש כמצוות החג.
אבי ז"ל, כאיש דתי, ניהל את הסדר כהלכתו. האפיקומן הוחבא וחיכה שאמצא אותו. ניתנה לי הזכות, כבת הזקונים, לשאול את שאלות מה נשתנה, כמובן בעזרת המסובים.
כשמצאתי את האפיקומן מתחת לכרית עליה ישב אבי, מצטערת על כי לא זוכרת מהי המתנה אותה בקשתי תמורתו, כי כבר אז ידעתי שהוריי עשו ככל יכולתם לגדל אותנו ומתנות היו מצרך נדיר.
חלפו שנים. נישאתי לבעלי שהיה בן למשפחה שלא הייתה לה שום זיקה לדת. לילות הסדר בבית הוריו נערכו בדומה לסדרים רבים הנערכים כיום במדינתנו. מעט קריאה בהגדה. ארוחה. וחסל סדר פסח.
עברו שנים.
אני בחו"ל מתארחת בבית אחי. את בעלי ובניי השארתי בארץ וידעתי כי בליל החג אוכל לא יחסר להם.
קונסול הכבוד של אותה עיר, עו"ד דתי, ידידו של אחי, הזמין אותנו לחגוג עם משפחתו את ליל הסדר.
שוב. שולחן ערוך עם כל הסממנים של פסח. אשתו, הוא, ילדיו, אחי ואני מסובים.
האב בקריאת ההגדה, תוך כדי "והגדת לבנך ביום ההוא" הסבר של כל קטע. מאוד התרגשתי, לחלוחית כיסתה פניי ונזכרתי באבי קורא בהגדה. היה זה ערב נפלא.
בהמשך השנים חזרה ללילות סדר: ארוחה. לאחר מכן התווספו ניידים שהדור הצעיר צירף לשולחן. אמנם התלוו אליהם צחוקים מכל וואטסאפ שנשלח תוך כדי.
הגעגועים נמשכו.
השבוע, ערב חג, חגגנו אותו כפי שכל היהודים בעולם חגגו בצורה מאוד לא מקובלת. משפחות הגרעין. אנשים בגפם ועוד מיני צורות של בידוד.
אצלנו בדיור המוגן קבלנו הוראה, כל דייר חוגג בחדרו, בגפו, או עם בני זוג, אוכל יסופק לחדרים.
חשתי כי משהו קורה לי. חפצתי בליל סדר כהלכתו כדי להרגיע נפשי.
שני דיירים דתיים, ידידים שלי, סיכמו ביניהם כי בכל זאת יחגגו יחד בחדרו של הגבר ששולחן גדול ניצב במרכז החדר וידעו כי זה אפשרי להסב יחד (כמובן מרחק סביר זה מזה). בעדינות שאלתי אותם אם מוכנים הם לצרף אותי לשולחן זה. ענו לי, כבוד יהיה לנו אם תצטרפי. חיוך עלה על פניי באמרי תודה לכם.
ערב. אנו מסובים סביב שולחן. קערת הפסח ועליה כל מה שנחוץ, המוזכר בהגדה. צלחות הפאר שבדרך כלל מעטרות שולחנות סדר, הוחלפו בחמגשיות וסכו"ם מפלסטיק כדי שחס וחלילה לא נאכל בכלים בהם משתמשים כל השנה כי לא הייתה שום אפשרות להגעילם.
הגבר החל בקריאת ההגדה. חשתי כי אני חוזרת לבית אבי ושוב לחלוחית כיסתה עיניי ביודעי כי השנה אחגוג את ליל הסדר כהלכתו.
אכן היה ערב נפלא. את שירי ההגדה שרנו במלוא כוחנו וזאת כדי שבשאר הדירות יוכלו להאזין לנו.
נפרדנו בחיוך עם הבטחה שבשנה הבאה, בחדר אוכל, נשב מסובים עם כל החברים.
Comments