אשר חששנו ממנו בא עלינו. הסגר. מילה טמונה בחובה תחושות של בדידות, עצב, שעמום, געגוע.
מילה נוספת שימושה רב בימים אלה – הנחיה. דרישה לנהוג בהתאם להוראות.
שתי מילים שנאלצים אנו לשנן שוב ושוב, להפנימן, כי בנפשנו מדובר:
סגר – אין בא לתחום מגורינו ואין יוצא ממנו.
הנחיה – לטובתנו, כדאי לנו לנהוג בהתאם להנחיות המונחתות השכם וערב לאוזנינו ולעינינו דרך התקשורת אשר לא מוותרת. המלל חוזר על עצמו שוב ושוב, מטרתו הטמעה בתאי זיכרוננו.
אנשים בגיל מתקדם. בתקופה קודרת זו מקבלים בלית ברירה גזירה זו מאחר ויודעים כי נמצאים בקבוצת סיכון גבוה, למרות שישנם מקרים שגם עולם הצעירים מותקף בצרה צרורה זו.
איני נוקבת במילה הגורמת העיקרית למצב המדוכדך העוטף אותנו כדי לא להוסיף ובכך לגרוע.
קרן אור קטנה בוהקת במחול מטורף זה. האפשרות לשוחח עם בני משפחה למרות האיסור במגע של חיבוקים ונשיקות שכה שכיח בחיי יום יום.
שיחה מבעד לחלונות.
כפי שאתם רואים בתמונה – הדיירים יושבים על כסאות ליד החלונות ובכך מתאפשר להם לראות את בני משפחתם. ילדים, נכדים.
הניידים משמשים לתקשורת בין הצדדים.
אתמול ראיתי זוג יושב ליד החלון וצאצאיהם מעברו. הגבר ממש בכה, כי אשתו חגגה את יום הולדתה ללא אפשרות לקבל חיבוק או נשיקה מהם.
מראה נוסף שחזיתי בו. סבתא יושבת על כיסא ומעבר לחלון שלושת נכדיה הקטנים מרקדים ומעלים חיוך של אושר על פניה.
בטוחה אני כי בהמשך (בתפילה שמחזות אלה ייפסקו) אראה עוד ועוד בני משפחה לאחר הקלות בתזוזה במקומות ציבוריים.
Comments