פוסט מס. 15- מי גאון של סבתא

במקום בו אני נמצאת הסבתות והסבים עפים על הילדים, הנכדים והנינים.

בכל שיחה צץ הנייד, בתוכו אוצר תמונות של בני המשפחה. אין חומק מלצפות בתמונות

אלו. ההקדמה היא תמיד, נכון שהיא מדהימה. נכון שהוא מדהים. ראית כבר דבר יפה כל כך,

ראית דבר מוצלח כזה. תעז רק להביע ספק.

ידוע שבעיני הסבתא והסבא הצאצאים שלהם הם הכי הכי ולא משנה מה עושים, במה עובדים. אם מישהו קיבל תואר, חשים כאילו ותוצאה זו באה אך ורק מהגנים שלהם.

ישנו דייר שמדי שבוע מביאים אליו עגלה ובתוכה נכדו הראשון. מסתובב הסבא ברחבי הדיור

מראה לכולם בגאווה את הפלא השמיני. האמת תינוק זה באמת מתוק.

כתבתי פיליטון על "שיחה" בין שתי סבתות.

©

ראית, ראית את ההופעה אתמול, נכון שליבּי הייתה כוכב, איך היא רקדה בקלילות, ממש פרימה בלרינה. כל המוזמנים ניגשו אלי, לחצו את ידי ואמרו "כל הכבוד סבתא". כן אני הבאתי לעולם את אבא שלה והוא הביא את ליבי. יש לה את זה בגנים. כשהייתי ילדה כ"כ רציתי ללמוד בלט, אך ההורים שלי לא הבינו על מה אני בכלל מדברת, ולמי היה כסף לחוג בלט.

כשליבי הגיעה לגיל שאפשר להתחיל בלימודי הבלט שכנעתי את בני במקום כל שנה לטייל בארצות נכר, חשוב יותר שהקטנה תהיה כוכב בשמי הבלט. החוג יתחיל ואין מצב שהיא לא תשתתף בו. נכון שאני סבתא נהדרת, נכון, נכון, למה את לא עונה לי?

מה, מה גם הנכדה שלך לומדת בלט? גם היא הופיעה? מעניין לא שמתי לב, חוץ מליבי אף אחת לא בלטה על הבמה. מה נכדתך נתנה סולו. נו, טוב, היא שנה שנייה. המורה הבטיחה לליבי כבר בסוף השנה הראשונה סולו. את תראי שעדיין לא ראו דבר כזה על הבמה. אני אקח מורה פרטית שתיתן לה שיעורים נוספים ואחרי שהיא תופיע, כל העיר תדבר עליה, כבר סיכמתי עם העיתונאית של המקומון שהיא אחיינית של בת דודתי, שאני נותנת לה סקופ בלעדי על הנושא.

הבן שלך חזר מסן-פרנציסקו? מה הוא עשה שם? נסע להרצות בקונגרס הרופאים? נו, באמת, לא שמעת שהיום האימהות רוצות שהבנים שלהן לא יהיו רופאים, רק היי-טק. הנכד הבכור שלי כל יום שני וחמישי בחו"ל, מחשבים! היום מחשבים זה הדבר הכי חם בשוק. לא, לא שמעתי על הקריסה. שטויות. הוא המציא כזה שובב, מה לא שובב? אז איך? שבב, נו שיהיה. כזה שובב חשוב וכשהראה אותו בכל העולם, כולם מחאו לו כפיים, מאז איינשטיין לא קם כזה ממציא. לא, הוא עדיין לא מיליארדר, רק בתחילת הדרך, פשוט עדיין לא מצא משקיע. נו, ומאיפה כל הכישרון הזה, זה הדם שלי.

מה את אומרת? הנכדה שלך קודמה בדרגה? אל תשאלי, נכדתי, כן זו שסיימה צבא, התחילה לעבוד סתם בתור קופאית, קודמה לאחר שנתיים לדרגה אחראית על כל הקופאיות. כמה? ארבע, זה המון. איך היא שולטת עליהן, לא עושה להן הנחות. הכל דופק כמו שעון. נו ולמי היא דומה? נחשי? כשאני עבדתי ב"שק"ם", את מי קידמו למנהלת מחלקה, מנהלת, את מבינה מה פירוש המילה?

רגע, חכי, אל תתעצבני, אני מספרת לך סיפורים נפלאים. לא בכל יום את זוכה בכאלה.

את יודעת, לפני חנוכה לקחתי את הנכד שלי, אח של ליבי, למבחנים ל"פסטיגל". אני תמיד מתנדבת לקחת אותו, הרי הוריו עובדים. אני נותנת לו המון אומץ, לא מוותרת, נכון הוא לא כל-כך רצה ללכת, אבל הבטחתי לו משחק מחשב שעולה המון כסף.

גם שלך הלך להיבחן? איזה קול יש לנכד שלי, ממש זמיר. לא הוא לא התקבל. אמרו שהקול שלא לגמרי לא רע, אבל הוא קצת מזייף. טיפשים, אין להם בכלל אוזן מוזיקלית.

הנכד שלך התקבל. ביג דיל, "פסטיגל", שלי יהיה פעם זמר אופרה עוד תראי. אני כל החיים שלי שרתי באמבטיה והשכנים היו דופקים על התקרה. הם כנראה נהנו, ואלו היו מחיאות הכפיים.

מה אני עושה? איך אני מנצלת את הזמן הפנוי שלי? נו באמת, את לא מקשיבה, אני שעה מספרת לך מה אני עושה ואת עוד שואלת! אה, מה אני עצמי? רגע, אל תברחי.

למה כולם בורחים ממני? נמאס לי לשמוע אותן מדברות על חוגים, הרצאות, התנדבות, התעמלות, אוף, כמה משעמם.

ילדים ונכדים זה החיים.