כשנשאלים אנשים בגיל מתקדם מה הם מספר שנותיהם, בדרך כלל נתקלים בהבעה של, מה אתם שואלים, ממתי שואלים אדם מבוגר לגילו, הרי זה בכלל לא משנה. הגיל הוא רק מספר, החשוב הוא מהי ההרגשה הפנימית שלנו.
אנו מרגישים צעירים. אומרים העולם שייך לצעירים, אולם גם אנחנו כאן. בגילנו יש לנו אותם חלומות בדומה לצעירים. אותה אנרגיה להמשיך ליצור, ליזום, להתפתח, להעשיר את חיינו. לטפח חיצוניות ע"י לבוש, איפור, תסרוקת, טיפוח הגוף, תוספות לעומדים ממול ליהנות משני העולמות שלנו, מהחיצוניות והפנימיות שלנו.
המקרה של רננה ואברון מצביע על כי שניהם החליטו ללכת נגד הזרם השמרני וחוו את מנעמי ידידותם.
(C)
שרביט המנצח מונף. חברי המקהלה פוצחים בזמר הרמוני ערב לאוזן. רננה, אסופה בתוך פנימיותה. צלילי מילים יוצאים מפיה מכאנית, אין קשר בין שפתיה לאוזניה. שומעת רק את קולו של אברון. קול מענג וצלול החודר לתוך האפרכסות, דרכן מבעבע לתוך נפשה ובלטיפות לשאר איבריה. היא ממשיכה בשירה, עיניה ממוקדות במקל הניצוח, מאלצת עצמה בכל כוחה לא להסב פניה לינוק הבזקי מבטו השמורים לה בלבד.
כשהצטרף בעלה למקהלת המלאכים, לא מצאה רננה מנוח לגופה ונשמתה, כלי הקיבול שלה רוקן מכל תחושות. חיה מיום ליום באפסות, לא התעניינה במאומה. בוכייה הייתה על בן זוגה אשר מילא אותה עד גדות וסיפוק.
חברות ילדותה, גם הן במצב אישי כשֵלה, לקחו על עצמן את המשימה להוציאה לאור ממעמקי דיכאונה. הוחלט - צירופה למקהלה עירונית, מאחר שקולה של רננה, נשמע כצלילי פעמונים.
העבירו עליה מכבש שכנוע.
"לא, לא, לא מתאים לי, איך יכולה אני לשיר ורוצה ליבב?", אולם לבסוף קרס כוח רצונה מולן, ונכנעה.
לא קל היה להגיע לפעילות חברתית שלא בצמד. היסוסים, חוסר-בטחון, גם החשש האם תתקבל? האם תצליח?
חברי המקהלה קבלוה לתוכם באהדה. המנצח, לאחר שקולה מצא מאוד חן בעיניו, ייעד לה מספר קטעי סולו.
שעון חייה סב סביב הזמר. החיוך שב לפניה. חברותיה קיבלו בחזרה את רננה העליזה והתוססת.
אברון התגורר בסמוך לביתה. באופן טבעי, לאחר גמר החזרה, הציע ללוותה. ללא היסוס הסכימה. הרי יכול היה להיות הבן שלה.
באחת הפעמים ברדתה ממכוניתו, מפאת החשיכה, לא שמה לב, נתקלה במהמורה, וצנחה אפיים ארצה. אברון בשמעו את גניחת הכאב, הבין כי לא תוכל לקום בכוחות עצמה, לקחה בזרועותיו וצעד לעבר ביתה.
"לא, לא, אהיה בסדר. אין צורך כי תיכנס אלי. השעה כבר מאוחרת".
"מה עניין שעה מאוחרת למצב רגלך?" שאל. "אף אחד ממילא לא מחכה לי בדירתי".
הניח אותה על מיטתה ומתוך תנוחה זו נפגשו שפתותיהם. היא לא ראתה את אברון, רק את שפתיו המלחכות שפתיה ולשונו משתחלת לתוך חֵיכה ומרקידה את נימי לבה במחול ריגושים. למספר שניות אבדה הכרתה, חוויה כזו לא חוותה מימיה, לא בחברת מחזריה בצעירותה ולא בחברת זה שנהפך למלאך.
חברותיה, נשות סודה, כספר פתוח היו אחת בפני רעותה. כל שבוע נפגשו לשיחת נפש. כל אחת מהן ניקזה את חוויותיה לתוך השותפות.
רננה קיבלה תגובה תוקפנית בעקבות סיפורה על חוויותיה היא:
"השתגעת, מה עשית? שלא תעזי ללכת עד הסוף! האיידס משתולל!". (מה הן לא שמעו על קונדום?), "ובכלל מה לך ולצעיר שכמותו, ילדים כבר מזמן גמרת לגדל! את צריכה לבחור לך אחד משלנו".
"ומיהו אחד משלנו"". "נו, את יודעת, אחד מבוגר, קשיש, טוב, בעל ניסיון". הן הסתבכו עם התיאור על מה שנחוץ לרננה.
ההתקפה הייתה כה מוחצת עד שרננה לא יכלה להביא עצמה לכלל החלטה אם היא מקבלת עצת אמת או עצת אחיתופל, האם הקנאה מדברת מגרונן על כי הן לא התנסו בסיטואציה כזו, או כוונתן למנוע ממנה ליפול לתוך מערכת יחסים בלתי אפשרית מבחינת דעת קהל.
שתקה. הרגישה ילדה גדולה היכולה להחליט עבור עצמה.
בחיבור הבא, יחסיה עם אברון צעדו קדימה, ותוך כדי ביישנותה וחששה כיצד יקבל אישה ששנות גופה רבות משנות גופו, והקשיבה למלותיו: "קימורי גופך אשר עברו שינויי זמן קבלו חן משלהם ומשמשים כתוספת למנה העיקרית, נפשך. אל לך להתבייש במה שהטבע החליט לעשות בחמוקייך, יופי שזורם עם הזמן, עם כל התהפוכות, אין פגם בו. כשאני בחברתך, הילדה שבך מבצבצת מגופך ומשתעשעת עמי".
רננה לא יכלה לעמוד בפני דברי נועם אלה, שמה על גבי המאזניים מצד אחד דברי חברותיה ומאידך דברי אברון. הפור נפל על אברון. מה שהקל עליה את הבחירה היה, כי לא לנשים רבות מתדפקת על דלת חייהן הזדמנות כזו לחוות את הנעורים פעם שניה, ואימצה לה את הפתגם: "אכול ושתה כי מחר...".
Comments