חדר אומנות נעול. מפאת הקורונה לא מתאפשר לדיירות לשבת בתוכו בקרבה אחת לשנייה.
עוברים ימים והדיירות מתגעגעות לסיים עבודות הרקמה, הסריגה, חיות מבד לבד.
בשלב של הקלות, המדריכות הסכימו לאפשר להן להמשיך בעבודתן.
כשעברתי ליד אולם הכיף-כייף, אולם בו שותים הדיירים קפה של אחר צהריים, נדהמתי לראות את הדיירות, יושבות ליד השולחנות, במרחק חוקי אחת מהשנייה, מסכות מעטרות פניהן, ממשיכות ליצור. את החיוכים שלהן לא ראיתי, אך בטוחה אני שמאחורי המסכה היו שם.
כשהסתכלתי על הבדים, משום מה נזכרתי בסיפור שכתבתי אודות בד הקטיפה שנועד ליצירת בגדים.
©
דמוי קטיפה
גלילי בד קטיפה נחו על גבי שולחן הגזירה מוכנים להיגזר ליריעות שתישלחנה לתופרת ותחוברנה מחדש לבגדים מעוצבים.
בעוד ידי נתנאל גוזרות, כמנהגו מדי יום ביומו, זה למעלה מ-30 שנה, מקצוע שהונחל לו ע"י אביו - תמיד, תמיד, חש אותה תחושה בידיו בלטפו את הבד. של רוך, חמימות וצמרמורת נעימה, כאילו וזרמי חשמל נמזגים אליהן.
מגע זה חולל בו סערה גופנית בלתי מוסברת וגעגועים למשהו בלתי נתפס. עורר בו את הרצון לנסות ולמצוא באם ישנו עוד חי, צומח, דומם, אשר יעניק לו בנגיעה בו, אותה תחושה כמישוש הקטיפה.
בעוברו בסמטאות השוק, משכה תשומת לבו קופסא מחוררת מבעדה הציצו אפרוחים בני יומם מכוסי פלומה דקיקה, התכופף, ליטף. נעים, אולם לא.
באחד מטיוליו, לצידי הכביש, כותנה לבנה בשלה על שיחים ירקרקים. עצר מכוניתו, ידו במגע מרפרף מנסה להתמזג עם "כדורי השלג", לא, אין תחושה.
כל חפץ סביבו זכה למגע ידיו – אין תגובה למישוש.
כשפנה אליו מעסיקו, שעסוק היה מאד באותו יום, בבקשה כי ייסע במקומו לאתר הקרוונים, כדי למסור פיסות הקטיפה לתופרת גב' אבבה, עולה מאתיופיה, בעלת ידי זהב. מתוך פיסות הקטיפה שנמסרו לה צמחו בגדים יפהפיים שהביקוש להם היה רב.
נתנאל נענה ברצון, לצאת קצת מחדר הגזירה. לנשום אוויר צח לא יזיק לו. שמח על כי יכול לקחת חלק במעשי מעסיקו הנותן פרנסה לאישה הזקוקה לה מאוד.
נקש על דלת ביתה. כשנפתחה, ניצבה מולו אישה אתיופית, נאה, פנים מאירות עיניים. כששאלה לחפצו, ענה, בלי להרגיש מה הוא סח, כי משתוקק ללטף לחייה. אבבה נבהלה ועמדה לטרוק את הדלת בפניו, איך מעז אדם שלא ראתה מימיה להתנהג בצורה כה מחוצפת, חשבה כי סוטה הוא.
נתנאל התעשת מיד, אמר כי נשלח ע"י מעסיקו למסור לה פיסות קטיפה לתפירה.
בהיסוס הסכימה להכניסו, לאחר שביקש סליחה, והפציר בה לשמוע הסבר להתנהגותו.
ביודעה כי בא מדרך ארוכה, הציעה לו להתכבד בכוס תה. קיבל הצעתה ברצון, חפץ בכל מאודו להכיר אישה זו יותר לעומק. לא יכול היה להסביר לעצמו מה פשר משיכתו אליה.
תוך כדי שתיית התה, ראתה כי אדם נחמד הוא, העזה להזכיר לו שחייב לה הסבר מה הניע אותו לבקש ממנה בקשה כה מוזרה ומפחידה. סיפר לה אודות תחושותיו וחיפושיו אחר אותו דבר-מה דמוי קטיפה. תיאר את כל ניסיונותיו.
בעודה מחייכת ומסמיקה, הגישה את לחיה לידו. החיבור בין היד ללחי נסך בשניהם עונג מרטיט.
הוא מצא אשר חיפש. את דמוי הקטיפה.
מאחר שרווק היה, והיא שהתאלמנה והגיעה ארצה בלוויית בנה המשרת בצה"ל, מצאו עצמם כזוג מתחת לחופה, הכלה בשמלת קטיפה לבנה וידי החתן אינן פוסקות מללטף את שמלתה ולחייה.
