גאוות הדיירים היא להסתובב בין החברים, להוציא את הנייד, לחפש, למצוא את תמונות הילדים, הנכדים והנינים, להראות אותן ולחכות למשוב.
המתבונן ברגע שרואה את הצאצאים, יודע שעוד מעט גם הוא יראה את תמונות צאצאיו ויצפה למשוב.
אומר עם חיוך ענק על הפנים: כמה חמוד, כמה יפה, בוודאי חכם, כמה דומה לך.
המשוב לתמונותיו הוא לא מאחרות לבוא, הפלא ופלא, אותו משוב תואם כמו שנתן הוא. והשמחה רבה.
עלה בי רעיון לכתוב סיפור אודות נושא זה, אך הפוך על הפוך.
תקריאו את הסיפור לנכדים והנינים, אולי גם להם יתחשק לעשות מסיבה כזו.
(C)
מסיבת תמונות
"אמא, את מסכימה שאזמין כמה חברות וחברים למסיבת תמונות?"
"מה פירוש מסיבת תמונות? אף פעם לא שמעתי דבר כזה. מילא, מסיבת פיג'מות, מסיבת יום הולדת, אבל מסיבת תמונות?"
"זו הפתעה. אחרי המסיבה אספר לך."
"או.קיי."
מספר ימים תהתה מירי מהי מסיבת תמונות. על איזה תמונות מדובר. ירדן סירבה לגלות. אמרה, אמא, רק תכיני כיבוד, זה הכל.
האם הסכימה.
ביום המיועד התאספה החבריה בחדרה של ירדן. כל אחד נשא עמו מעטפה. אימא הורשתה רק להכניס ממתקים. להיות נוכחת בחדר, לא.
מה המסתורין? מה יש במעטפות? לפני המסיבה ניסתה מירי לשאול את חבריה של ירדן לשם מה הוזמנו, התשובה הייתה אחידה: גם אנחנו לא יודעים. התבקשנו להביא חפצים מסוימים ואנחנו לא יכולים לגלות לאף אחד מה הם וזהו.
החדר נסגר. לא ננעל. זאת אמא לא יכלה להרשות. למרות שהילדים בגיל עשר חושבים שהם כבר בוגרים, הדלת לא תינעל.
מירי ציפתה לקולות רעש, מוזיקה – ואין. ברקע נשמעו לחשושים וצחקוקים, זה כל מה שהצליחה לשמוע.
ובחדר, בניצוחה של ירדן, כל אורח פרש על השטיח את סחורתו – התמונות אותן הביא.
תראו, אמר ירון, הנה סבא שלי. נכון שהוא היה חתיך מגניב? סבתא סיפרה לי שכל הבחורות השתגעו להיות החברות שלו. והנה סבתא. לא פלא שסבא בחר בה. תיראו איזו חתיכה מדליקה, איזה שיער גולש, איזה גוף אחלה, איזה שיניים של פנינים, גם היום לסבתא יש שיני פנינים, אבל מלאכותיות, ככה זה שנהיים זקנים.
הנה, הנה סבתא שלי, תראו כמה היא הייתה שמנה, ממש חביתוש, אבל היום מה זה רזה, סבתא מדליקה שהולכת המון לחדר כושר, אוכלת אוכל בריא, וכשאנחנו מוזמנים אליה יודעים שעל השולחן יהיו כל מיני עשבים צבעוניים. מסתובבת על שפת הים כל יום מוקדם בבוקר. סיפרה לי כי המון זקנים מסתובבים על החוף ושם כולם מתחילים עם כולם. מה מתחילים, אני לא יודע, אולי מתחילים לדבר אחד עם השני, אולי?
הוי, הנה אמא שלי בעגלת תינוק. תראו באיזו עגלה שכבה, רק חסר לשים סוס לפני העגלה הזאת ויש כרכרה. היום העגלות כ"כ פיצפוניות שבקושי לתינוק יש מקום. סבתא שיושבת ליד הכרכרה עם כובע ענקי מצחיק, כששאלתי מה זה הכובע הזה? סבתא אמרה לי כי היא הייתה חולת כובעים. איזה מחלה משונה! כנראה שהפנים שלה נשארו יפות וחלקות עד היום בגלל זה, כי היום כל הזמן בטלוויזיה אומרים – תחבשו כובעים כדי שלא יהיו נזקים מהשמש. סבתא כאילו וניחשה את העתיד והיום כשאני הולכת איתה, לפעמים אנשים טועים וחושבים שזו אמא שלי. כזאת יפה.
הנה אבא שלי מסתכל על הפילים, בטוח שזה היה בגן-חיות. לפני שבנו את הספארי, היה גן-חיות במרכז תל-אביב וכולם הלכו לשם להסתכל על הג'ירפות, הפילים והקופים. איזה תינוק חמוד היה אבא. תראו את הלחיים הוורודות. הוי, לא, התמונות שחור-לבן, לא רואים את הצבע הוורוד. אני פשוט רגיל לשמוע תמיד שהמבוגרים אומרים, תראו את התינוק המקסים, את הלחיים הוורודות, ממש בא לצבוט ולנגוס אותם ונכון שהתינוק הוא מלך היופי? בטח היא גם אמרה שהוא חכם, התחיל לדבר מוקדם, ללכת מוקדם. היום קוראים לזה: "מי גאון של אמא".
היי, עופר, אתה כל-כך דומה לסבא שלך, ממש שתי טיפות מים.
כן, אני יודע. בגלל זה סבתא שלי הכי הכי אוהבת אותי מכל הנכדים שלה. היא אומרת לי שכשהיא מסתכלת עלי היא נזכרת בסבא שהיא כל-כך אהבה אותו וכשהוא עלה לגן-עדן, הביאו אותי אליה לביביסיטר כדי שהיא לא תהיה עצובה. סיפרה לי שלפעמים מדלגים על דור אחד ויוצא שהנכד דומה לסבא יותר מאשר לאבא שלו, איזה קטע.
מי זה הקושקוש הזה הבון-בון, המאמי, שמחופש למלך אחשורוש. בטח זה לא אבא שלך, רק מזמן מזמן היו מתחפשים למלך הזה.
טעית, זו סבתא שלי. אמא של סבתא שהיא היום בטח נורא נורא זקנה בשמיים, החליטה לסדר את כולם וחיפשה את סבתא לא למלכת אסתר, אלא דווקא לאחשורוש וברור שהיא קיבלה פרס ראשון – מגילת אסתר מהודרת.
העלאת הזיכרונות נמשכה ונמשכה, הנאת הילדים הייתה עצומה. הם אמרו לירדן, כי הרעיון למסיבת התמונות הוא הדבר הכי מגניב ומצחיק והכי מהנה שקרה להם.
נו, עכשיו את יכולה לגלות לי מהי מסיבת תמונות?
ירדן סיפרה לאמא בדיוק מה קרה בחדר. מירי התגלגלה מצחוק. הרגשת אושר מילאה אותה על החכמה והמקוריות של הרעיון שהגתה ילדתה, אולם בכל זאת שאלה בפליאה: איך צץ בראשך רעיון כזה?
אמא, מה את כ"כ מתפעלת, לא צריך ללכת רחוק, כל פעם שאני ישנה אצל סבתא והחברות שלה באות, הן עושות מסיבת תמונות. כולן מוציאות תמונות וכל אחד מתפעלת מהנכדים ומתגאה כאילו והם הכי מוצלחים והכי יפים מכולם. מה יש? גם לנו הנכדים מותר להשוויץ עם ההורים, הסבתות והסבים – לא?
