פרק ב'
לפני שנכנסתי לדיור מוגן, צפיתי מדי פעם בטלוויזיה בראיונות עם זוגות בגיל הזהב שנוצרו והתאהבו תוך כדי שהייתם בדיור המוגן.
הרהרתי ביני לבין עצמי. האם יתכן שעדיין רגשות אהבה פועמות בגיל כה מבוגר.
כשאני מתגוררת כאן. כל המחשבות והרהורים באים מולי במציאות אותנטית. כן. עדיין יש פעימות מסוג זה. אנשים המגיעים לפה, כבודדים, משתתפים בחוגים, בהפעלות, בהרצאות, בחדר האוכל ותוך כדי מתבוננים סביבם, מבחינים באלה שהיו מאוד חפצים בקרבתם.
במתינות נוצרים חיבורים. תחילה בהיסוסים. לאט לאט מתקרבים, בדואט מילולית לומדים אחד על השני והתוצאה – זוגיות.
אני אישית כשמתבוננת סביבי, רואה בפרגון מלא את אותם זוגות שהתחברו פה. ישיבה בסרטים ביחד. בהרצאות . בחדר אוכל. בטיולים ועוד.
משפחותיהם, בדרך כלל, מקבלים את התוספת למשפחה ברצון, בידיעה כי הסבתא או הסבא מצאו זוגיות והבדידות תהיה מהם והלאה.
למעשה לא רוצה לקלקל את המסיבה, אולם לעתים נוצרים מצבים שלא כל התחברות מצליחה. לא כל תכונות השני מוצאות חן.
חיברתי סיפור שמבהיר כיצד לא לנהוג באם חפצים בזוגיות יפה בגיל המבוגר. מקום למחשבה וסתם חיוכים.
פרק ב'
(לראות בזה רק פיליטון – הגברים כאן מקסימים)
אין כל ספק – הסכם ממון – לפני שאנחנו מתחילים לחשוב על הביחד שלנו ברצינות, קבלתי הדרכה מאשתי ביושבי ליד מיטת חוליה שהשביעה אותי באם אתקל באשה שתחפוץ להיות שותפתי לחיים בעתיד, חובה עלי לעשותו. פרק ב' זהו עסק בין שני צדדים, וכאשר פותחים עסק, חובה לעשות הסכם ממון, הרי לא יעלה על הדעת שההון שנצבר בפרק א', יסוכן וייעלם בחיקו של אדם זר.
"לגור ביחד? – לא. לא יעלה על הדעת. רק התחלתי להרגיש את טעם החופש. אין נחירות בלילה. אין תכבה את האור, תסגור את החלון, תפתח את הדלת, תסגור את הטלוויזיה, אין, אין. יצאתי לחירות אחרי תקופת "מאסר" כל-כך ארוכה ולא מוכן לכבול שוב את עצמי.
מה דעתך?"
"עדיין לא גיבשתי לי דעה, נדמה לי שמהר מאוד אגבש אותה והיא תהיה מאוד מפתיעה".
"לישון אצלי? הו זו באמת בעיה. אין אפשרות, מיטה של מטר לא תספיק לשנינו. וכמו שאמרתי קודם. אני זקוק לחירות גם מבחינת המגורים.
לצאת מדי פעם למסעדות? לא נחוץ. פה מגישים לנו ארוחות טעימות ובשפע ואני אפילו מחלק את הארוחה לשניים. חצי בצהריים וחצי בערב.
מקבלים גם כל מיני צ'ופרים אחר הצהריים, גלידות, יוגורט, עוגות, ממש כייף.
בכלל בגילנו לא צריך להגזים באכילה. את יודעת, לשמור על הכולסטרול, השומנים.
"לסרט? את יודעת כמה עולה כרטיס?
מה רע בסרטים שאנו צופים בהם פה. ללא תשלום. למרות שלפי החוק אנו צופים בסרטים ישנים. אך גם בזה יש הנאה. נזכרים בנוסטלגיה. אה, כן, פעם בשבוע ביום שלישי יש לנו אפשרות להיכנס לבית קולנוע הסמוך ולצפות ללא תשלום. הנה הרווחנו עוד 20 שקל.
יש לנו גם כבלים בחינם. אפשר לראות מגוון של תכניות, סרטים וכדורגל.
מדי פעם אנו יוצאים להאזין להרצאות מחוץ לדיור. לא, לא, אין תשלום. גם פעם בחודש בוקר ראיונות. זה מספיק. כמה בגילנו אפשר לספוג מילים מילים מילים.
"חו"ל? השתגעת! אף פעם לא נסעתי לחו"ל. הספיק לי פעם אחת לנסוע כשהגעתי ארצה, ואני מאוד אוהב את הארץ. מה יש לי לחפש בארצות זרות. את יודעת איזה אנטישמיות נפוצה שם? הפחד מפני הטרור. הכי טוב בארץ".
"נו, מה את חושבת, נתאים זה לזה?"
"עדיין לא גיבשתי לי דעה, נדמה לי שמהר מאוד אגבש אותה והיא תהיה מאוד מאוד מפתיעה".
"מכונית? לא. מכרתי אותה לאחר שאשתי נפטרה. את יודעת כמה עולה אחזקה - ביטוח, דלק, חניות, בלאי. ברגע שפרשתי לגמלאות המחירים באוטובוסים עולים חצי מחיר וזה ממש מציאה".
"והילדים שלך, מה הם אומרים על ההיכרות בינינו?
"הו, הילדים ממש מאושרים שסיפרתי להם שהכרתי אותך, מרוצים שעכשיו תהיה מי שתדאג לי והם יוכלו להמשיך בחייהם בשלווה, ושמחו כי הסכמתי להחלטתה של אשתי המנוחה להקפיד לעשות הסכם ממון, כדי שהירושה תגיע אליהם ולא אל איזו אמא חורגת".
נו, אני מחכה כבר לתשובה האם העסק בינינו יעבוד?"
"עדיין לא גיבשתי לי דעה, נדמה לי שמהר מאוד אגבש אותה והיא תהיה מאוד, מאוד, מאוד מפתיעה".
"אני אוהב הפתעות ושמח שאת אישה שאוהבת להפתיע".
"תאמר לי ואיפה יהיה המגע הגופני בינינו?"
"ששש.... מה זאת אומרת איפה? ברור – אצלך! את יודעת, המצעים", לא יתכן שכל שבוע אתן את הכביסה למכבסה, את יודעת כמה זה עולה? בכלל בגילנו הזיכרונות מאוד מאוד מספקים.
"אתה יודע מה, ברגע זה גיבשתי לי דעה והיא מאוד "מחמיאה" לך:
כדאי לך ללכת לשפת הים לשכב עם הגרגרים שעל החוף, יש אוטובוס ישיר לשם, שם לא צריך מיטה, לא מצעים, יש מקלחת, יש שמש שמייבשת את הגוף ולא צריך מגבת שצריך אחר כך לכבס אותה, תביא איתך גזר וחסה שחס וחלילה לא תצטרך להיכנס למסעדה אחרי זה והכולסטרול לא יעלה לך, תפנטז על כל הבחורות שאתה רואה שם, וכל הונך יישאר לצאצאיך ואולי שם במרומים תחשוב על כל מה שהפסדת בחייך".
"רגע, מה את כועסת? מה אמרתי".
בעתיד, אחרי הרבה שנות בדידות, כשעדיין תחזיק בדעותיך אודות זוגיות, תבין מה אמרת.
ככה לא בונים פרק ב'.
Commentaires