מחלקת התחזוקה בדיור מנוהלת בצורה מאוד טובה ועונה לכל תקלה המתרחשת במהירות.
המזגן לא עובד. איש אחזקה מגיע. הברז דולף, איש אחזקה מגיע.
עגלות מכשירי התיקונים מסתובבות ללא לאות במסדרונות מוכנות עם כל אותם פריטים הנחוצים לכל תיקון.
דני – מיקי – פיני – משה, כולם בהיכון לכל בקשה.
כמובן על כולם מנצחת לילך. כל קריאה נרשמת על ידה והיא דואגת ששום תקלה לא תישאר ללא תיקון.
פה המקום שלי להודות להם בתודה ענקית.
כשכותבת מילים אלו, נזכרת באותו איש תחזוקה שעבד במקום עבודתי בעבר. הסתכלתי עליו בהערצה כיצד נענה לבקשותינו ותמיד עם חיוך על הפנים.
הסיפור למטה (רובו אמיתי) נכתב בעקבות השראה שקבלתי ממנו.
עזרה לזולת
(C)
נוח - הברגים של המדף נפלו. נוח - הנורית נשרפה. נוח – נוח.
נוח, איש תחזוקה בבית כל-בו רב-מידות, ידיו מלאות בעבודה, אך אין דבר קשה עבורו, תמיד אץ לעזרתו של כל נזקק. אדם חביב, נענה לכל פניה במאור פנים, מתענג על כל פתרון בעיה שצצה במהלך היום. העובדים, העריכוהו ואהבוהו כאדם וככזה שעשה מלאכתו נאמנה.
שעון זהב (גמלאות).
בבוקר הראשון לפרישתו, שעה 06.00, כהרגלו, ניגש במרץ לחדר האמבטיה, התגלח, התלבש ונתן נשיקת פרידה לאשתו המנומנמת.
"מה אתה עושה? מדוע התעוררת כה מוקדם, שכחת כי אתמול פרשת לגמלאות?"
אכן, כן, נפלו פניו - מה יעשה בזמן הרב, הפנוי שנכפה עליו.
פשט בגדיו, לבש חלוק-בית, כפכפים, לקח את העיתון מתחת למרבד הכניסה, ועם כוס קפה בידו, רפרף בין הכותרות – אין חדש תחת השמש – תמיד תמיד ההתרחשויות במדינה העלו לו את לחץ הדם, התגעגע לימים אחרים, לא שהיו קלים כל-כך, אולם אדם לאדם לא היה זאב.
הדליק טלוויזיה, בהה בה בחוסר מנוחה, בחוסר השלמה למצב החדש.
לאחר מספר ימים, כשחש כי הנתק ממקום עבודתו קשה לו, החליט לבקר את ידידיו ולראות כיצד מתפקד הבחור הצעיר שהחליפו.
בפעמים הראשונות בהן הופיע, האירו העובדים פניהם אליו, "נוח, מה שלומך? כיצד אתה מסתדר? איך ה"נופש?" ושיחות חולין על הא ודא.
כשעשה לו דבר זה לשגרה, החלו העובדים להתחמק מפניו. כשהתקרב לאורית, אותה חיבב במיוחד, מאחר שתמיד קראה לו "סבא", החלה לנגב במרץ את הצעצועים שעל המדפים וגבה אליו. עלינה, הקופאית, התכופפה מתחת לדוכן, סידרה את שקיות האריזה ולא התרוממה עד אשר חלף על פני עמדתה. ויקטור שוחח עם אהובה, והוא לא העז להפריע. לפגוש את "היורש" לא ניגש, לא רצה לנחש את תגובתו למראהו. אט אט חדרה להכרתו הידיעה כי החיים ממשיכים בלעדיו, חזר למעונו.
מפי חבריו שגם הם יצאו לגמלאות נודע לו כי הם הולכים מדי בוקר למועדון קהילתי חברתי. שומעים הרצאות, צופים בהופעות, חוגגים בחגים בצוותא, יוצאים לטיולים. הבין כי יפתור את בעייתו בכך שיצטרף לאותו מועדון.
מאוד נהנה. אך החיידק של עזרה לזולת עדיין פעם בלבו. מנהל המועדון אמר לו כי אב הבית פרש והם זקוקים מאוד למחליף.
קיבל אינפורמציה מה כולל התפקיד. הבין כי למעשה זה מה שחיפש ומצא.
"הלקוחה" הראשונה הייתה חברה במועדון אשר נזקקה לעבודות תחזוקה קלות בביתה.
טלפן. הסבירה מקום מגוריה. אסף כליו והגיע. תיקן כל אשר בקשה. הזמינה אותו לשתות עמה כוס קפה ופרוסת עוגה שאפתה במו ידיה, ובניחוחות הקפה קלחה שיחה נעימה. חזר לביתו מרוצה כי יומו לא חלף לריק.
כשנודע לחברי הקהילה מפי אותה חברה עד כמה מקצועי הוא ואיש שיחה נעים. התור להזמנות לביתם ארך וארך.
הוצף בטלפונים. כבר נזקק ליומן עבודה.
פתוח היה לעוד רעיון שהבזיק במוחו. בין דפי העיתון פגש במאמרים קצרים יום-יומיים של רופא, נהג מונית, מדוע לא של איש-תחזוקה.
בשעות הערב, העלה רשמיו על גבי הנייר, אמנם איש תחזוקה היה, אך גם איש ספר. הכתיבה קלחה והדפים מולאו בסיפורים מעניינים ומלאי הומור. שלח למוסף של עיתון יומי. התשובה לא אחרה לבוא - שלח, שלח וכל חומר המצוי ברשותך - יודפס.
כל בוקר בעמדו מול המראה, מתגלח, אהב את מה שנשקף מולו: בבואת אדם מאושר.
Comments