יום שישי מגיע. דיירים שלנו יוצאים לסעוד את ארוחת הערב ולבלות בחברת בני משפחתם.
ההכנות מרגשות. בגדי שבת. מתנות תשומת לב לנכדים ולנינים.
הישיבה סביב שולחן האוכל, המטעמים הטעימים המוגשים, הנאה לחיך.
מה שמעט פוגם במהלך הסעודה, בזמן הקשבה לסיפוריהם של הצעירים. הסלנג חוגג בגדול. סבתות וסבים לעתים אינם יכולים לחבר משפט שלם המגיע לאזניהם מאחר ומספר מילים כלל לא ברור להם. מנסים לנחש באיזו שפה מדובר. מערך השפה העברית, כמו שהיו רגילים לה, מובאת בצורה משובשת. הבינו כי הסלנג חדר לתוך השפה. אמנם גם הם דיברו מעט בסלנג שהיה שייך לאותה תקופה ולמעשה התמוסס ונמוג.
בעקבות ערבים כאלה, סבתא תמר החליטה לעשות מעשה מעט יוצא דופן בגיל שלה, אך מאוד חשוב היה לה החיבור עם הנכדים והנינים.
(C)
סבתא תמר אינה מבינה שפת נכדיה. התקשורת ביניהם לבינה בקטנותם, הייתה מאד מחוברת. אהבה לקרוא באוזניהם סיפורים מתוך ספרים ששמרה מימי ילדותה, כי בדרך זו בקשה להנחיל להם את יופייה של השפה העברית.
למרב צערה, כיום, כשהם בגילאי העשרה פלוס, משתמשים בשפה חדשה, "סלנג", והכרחי לחפש בנרות אותן מילים נשכחות בתוכה. לא תיארה לעצמה כי הדור הצעיר יהא מחיה השפה העברית כאליעזר בן-יהודה בזמנו.
כדי לנסות ולתקשר עמם וכמורה לשעבר, החליטה להיות "אין" – ולהוסיף לאוצר הידע האישי, שפה חדשה זו.
בספריה העירונית, בשעות אחר הצהריים, שלפה ספרים העוסקים בנושא, התיישבה בין התלמידים המכינים שעורי-בית, ורשמה במחברתה אותן מילים שובבות.
בביתה, שיננה עד שזכרה אותן בע"פ. בחנה עצמה והתענגה, כי עכשיו גם היא שייכת לעולם הצעירים, ולו מבחינת השפה. תוכל להפתיע נכדיה בשוחחה עמם.
הישיבה בספריה מצאה חן בעיניה. החלה לבלות בחברת ספרים בנושאים שונים, אולם עשתה זאת בשעות הבוקר בהן, בחדר העיון, שוררת דממה נעימה.
באחת מגיחותיה, פגשה בצעיר, כבן 25, ראשו רכון מעל ספריו, התיישבה לידו.
"היוש".
הרים ראשו.
"שלום גבירתי, מה שלומך?"
הגבירתי ומה שלומך הדליקו בראשה רעיון מגניב. החליטה לשים אותו על הכוונת שלה כדי לבדוק איזו תגובה תינתן מבחור זה למילות הסלנג שלה.
סבבה, ענתה.
הרים הבחור גבותיו, "סליחה מה זאת אומרת סבבה?"
"זה טוב מאד".
הלפלף הזה העלה את האנדרלין בגופה.
"ואיך החיים מטפלים בך?".
החיים אינם מטפלים בי אני מטפל בעצמי – מה כוונתך?
"איך אתה מרגיש".
"אה, חש בטוב היום".
יפה.
"הבנת ברוך כל מה שאני מדסקסת איתך?"
שמי אינו ברוך, קוראים לי אדם.
כדי לתפוס שיחה ממושכת יותר, בקשה ממנו לשבור קצת את הזמן ולתפוס דיבור. לא הבין, אך היה קשוב להאזין ולקלוט שפה חדשה, בחור אוהב ידע היה.
ופה החלה להמטיר עליו סלנג בצרורות.
"מה ארץ המוצא של החסידה שתפסה החלטה לתת לך להשתחל לעולמנו?"
בגיחוך ענה, "לא החסידה הביאה אותי, אימא שלי, מדרום-אפריקה".
ההורים שלך טחונים?
גבירתי, מה זאת אומרת טחונים?
נו, יש להם הרבה ג'ובות.
חשה כי הבחור נמצא במצוקה מאחר ולא הבין בדיוק למה מתכוונת. חמלה עליו והסבירה כי שאלה אותו האם הוריו אמידים. התשובה הייתה חיובית והוסיף כי עשו את כל הונם בעשר אצבעותיהם.
"יש לך זוגית?
"לא".
להפתעתה הבין מילה זו, כנראה קישר עם המילה בת-זוג.
ניקנקת מישהי?
לתדהמתה הבין מילה זו והשיב:
לא, אימא שלי חינכה אותי לא להתמסר בקלות ובוודאי שלא לפני חתונה עם בחירת לבי.
נו, טוב, אפשר יהיה לסדר לו את נכדתה. סה"כ הבחור מצא חן בעיניה.
"על איזה מקצוע אתה דוגר?"
"לא דוגר, תרנגולות דוגרות, אני לומד - מדעי הרוח".
"ומה אפשר לעשות עם הרוח הזאת, ז'ובות אפשר להוציא מזה?"
הבחור בהה בה בעיניים פעורות, הרהור עלה במוחו אולי הגברת אינה שולטת היטב ברזי השפה העברית.
אני מקווה שאתה לא משתמש בצינגל'ה.
שמע רק את המילה צינג'לה ואמר. את המילה הזו אני מכיר. הוריי לפעמים מדברים באידיש, מסתכלים עליי ואומרים זה האינג'לה שלנו.
הבינה כי אינו משתמש מאחר ובכלל לא מכיר את המילה. עוד נקודת זכות קיבל. הבחור ממש מוש.
כך טרטרה אותו עד שהפרצוף שלו נעשה מעונן חלקית, איבד את הצפון, הרגישה שכל הפיוזים במוח שלו מתפוצצים, חטף את הסחורה שעל השולחן, הרים עוגן, ועף כמו טיל מהספרייה.
ביוש...
הו, כמה הגברבר הזה עשה לה את היום. כפרה עליו.
זהו, יש, עכשיו לביזנס עם הנכדים.
כשהגיעו נכדיה ושאלו לשלומה?
ורוד.
סבתא מה פתאום ורוד?
היום טוב לי, זה ורוד, אתמול הרגשתי שחור, נו, דיכי. קבעתי רנדוו עם האינסטלטור, הבריז לי. לא עמד על המילה שלו.
הכד הסיני התגלץ' לי מהידיים, והרצפה כיסחה לו את הצורה...
האדום ממש נדבק אלי אחרי שהטרוריסטים מהקומה מעלי קפצו על התקרה שלי עם מאה כוחות סוס.
תהו מה קרה לסבתא. סבתא שתמיד דיברה אליהם במילים של שבת. איך היא מעזה לדבר בחידושי השפה ששייכים רק לדור הצעיר. ידעו כי היא מטיילת בפייסבוק, בטוויטר, מפרבטת, מלקלקת. מעניין איפה מצאה את הדיבור שיוצא לה מהפה.
לא הספיקו לפתוח את הפה, זרקה לעברם דיבור עם סלנג בריבוע. סיפרה על המפגש עם הבחור, על הראש הטוב שלו, על כך שכל הציונים שלו במבחנים הם היי-מֵצ, (מילה זו המציאה באותה שניה).
ביחיאת סבתוש מה זה?
מה לא ידעתם שהיי-מֵצ זה מצוין פלוס, הנה תפסתי אתכם, אני יותר פרופסורית מכם בסלנג.
תוך כדי שיחה הפציצה אותם חופשי במילים סלנגיות שעדיין לא נכנסו ללקסיקון הרסמי, העמידה אותם במבוכה, איך הם לא מעודכנים בחידושי הלשון המסתובבים ברחוב.
חשבו הנכדים כי סבתם התחרפנה, נשרטה, נפל לה בורג, אולי הגיל? הם ראו מבוגרות שמתאמצות להתלבש כמו צעירות, במיני, בצלליות צבעוניות, בצבע שיער אדמוני לוהט, פסים, אבל סלנג בריבוע, אין חיה כזאת. א--מה... סה"כ, התאים להם מאד כזו סבתא אחלה.
נו, מה אתם אומרים? קטעים, אה.
Comments