הנחיות הסגר שלנו עדיין לא השתנו. אין יוצא ואין נכנס מלבד החיוני להמשך ניהול הדיור.
אנו הדיירים עדיין ספונים במתחם.
כדי למלא שעות ללא פעילות כלשהי, החלטתי להיפגש עם דיירים בחדריהם לשיחת רעים.
בין המילים נודע לי כי ישנם כאלה שאימצו ילדים. סיפורים מרתקים.
בזמנו כתבתי סיפורים למגירה. לא תיארתי לעצמי שיום יבוא ואוכל להוציאם לאור. פתיחת הבלוג שימש זרז להוציאם מהמגירה ולצרפם לחוויות שעוברת אני פה.
©
חוזה עם עובר
כשלמדה בבי"ס לאחיות, הכירה נעמה באחת המשמרות בביה"ח, את ארנון, חייל צה"ל, שאושפז לאחר פציעה.
הטיפול המסור, הלטיפות והמגע החם למכאובי גופו ונפשו, הוליכו בעקבותיהם חיבה, ידידות, ובסופו של דבר ניצוץ האהבה ביניהם הוצת וסחף אותם לתשוקה סוערת מלווה במשחקי מיטה.
תוצאת העינוגים לא אחרה בוא. חודש לאחר מכן טיפות הארגמן לא הופיעו, במקומן הציגו עצמן בחילות. הבינה נעמה כי אירעה לה תקלה בלתי צפויה. מאחר שהיו בשנות נעוריהם, הריון ותינוק לא היו כלולים עדיין בתכניותיהם, הפתרון שהוסכם פה אחד – ביצוע הפלה מלאכותית.
שנים עברו. אהבת הבוסר נשכחה, לתוך חייה נכנס איתמר שענד על ידה את טבעת הנישואין.
נעמה - אחות מוסמכת. איתמר - עו"ד צעיר המפלס דרכו בעולם המשפט.
ככל זוג ממוסד, החליטו על הגדלת המשפחה. החגיגה הייתה גדולה. לילות של התעלסות נטולת מעצורים והנאה נפלו בחלקם, אך טיפות הארגמן הופיעו כמו שעון מדי חדש בחודשו.
לאחר שד"ר בָּרִילי הסביר להם, כי רחמה של נעמה לא תניב פרי, עקב אותו אירוע בצעירותה, עם כל העצב שבדבר, כרתו ביניהם ברית-אהבה זוגית, עם השלמה ליבוא אשר יבוא.
זמן חלף, נעמה קבלה הצעה לעבוד כאחות בפנימיית "בוסתן", המאוכלסת בתלמידים הבאים ממשפחות במצוקה.
באחד הבקרים הגיעה למרפאה תלמידת כיתה י' עם חתך קטן בידה. נחבשה. התפתחה שיחה בין שתיהן. ארשת פניה של נעמה המביעה טוב לב, כבשה את לב הנערה. בהיסוס שאלה באם תוכל לבוא מדי פעם, בשעותיה החופשיות, כדי לעזור. נעמה, כמובן, הסכימה.
כשנודע לנעמה כי אסנת נשארת בסופי שבוע במוסד, מחמת סירובה לחזור לבית הוריה והסיבה היא אביה האלכוהוליסט אשר היה מובטל ובילה את ימיו במשחק שש-בש בבתי קפה בעיירת מגוריהם, ובלילות שתייה שגרמה לו להתעלל פיזית ונפשית באשתו וגם בתו לא הצליחה לחמוק ממגע ידיו האכזריות, ולאחר שאמה עברה לעולם שכולו טוב בקפיצה "לא זהירה" מבית רב-קומות, עקב חיי תעוקה, החליט משרד הרווחה להוציא את הבת מביתה ולשלחה לפנימייה, הציעה נעמה לאסנת כי ביתה תמיד יהיה פתוח עבורה.
בשבת שלאחר מכן כבר התארחה אסנת בביתם של נעמה ואיתמר. הבילוי המשותף היה מענג ואסנת הוזמנה לשהות עמם מדי שבת.
החיבור עם אסנת הפכו את גופה ונפשה של נעמה לערוגה, בה נזרעו זרעי האימהות, הרגשות השקו זרעים אלה, והיוו אות לצמיחת פרחי צאצאים בעתיד.
אסנת, סיימה את התיכון, התגייסה לצה"ל וכמובן המשיכה להתארח בבית הזוג שהפך לביתה החם והאוהב.
נעמה, בת ארבעים ותשע, טיפות הארגמן בגופה הופיעו בזיגזגים ובמועדים לא יציבים. כאחות הבינה כי הגיעה שעת גיל המעבר. ביקרה אצל רופא-נשים על-מנת להתאים לה הורמונים חלופיים, אולם במקום זאת התבשרה חגיגית כי בעוד מספר חודשים תחבוק בין זרועותיה תינוק.
המומה חזרה לביתה. היה זה יום שישי, בעלה סיים עבודתו במשרד, אסנת נחה בחדרה. נעמה קראה להם וסיפרה בקול רוטט כי סוף סוף הוגשם חלומה – היריון. אך צחוק הגורל, ההיריון הגיע באיחור של כ-25 שנה. תיאלץ לעבור אותה טראומת הפלה פעם שניה, מאחר שאין להעלות על הדעת ללדת בגיל כה מאוחר. מה יהא עם הנולד - הרי הוריו מבוגרים והוא עלול להישאר בודד.
אסנת, שהתרגשות חזקה אחזה בה, בקול רועד בקשה מאיתמר כי יביא דף נייר ועט. הביט בה בפליאה ומילא בקשתה. בקשה שיערוך חוזה בינה לבין העובר העומד להיוולד, שבמידה והוריו לא יוכלו לגדלו מסיבה כלשהי, היא מתחייבת לדאוג לכסותו, מזונותיו, צרכיו, וכל אשר יידרש, כאחותו לכל דבר, גם אם תינשא, באשר תלך, ילך עמה.
בעיניים דומעות הביטו נעמה ואיתמר אחד ברעותו והסכימו. איתמר כתב על דף נוסף: אנו מתחייבים להתחיל בהליכי אימוץ של אסנת להיות בתנו, וזאת כדי שתוכל לממש את הצעתה בבוא היום - דאגה לאחיה האמיתי.
את הסכמתו של אביה לאימוץ קיבלו מיד, לאחר שאיתמר שלשל לכיסו סכום נכבד, כי רק פעולה זו שכנעה אותו לעשות כן.
ולעובר שהחל לגדול ברחם אמו, עתידו היה מובטח בחברת אחותו.
Comments